יהודים וצדק: משפט שיילוק ומשפטי נירנברג

מתוך scholionjnc

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בעקבות המפגשים על הסוחר מונציה, הנה שיר ובו גלגול של שיילוק לספרות המאה ה-20: כתב אותו המשורר אברהם סוצקבר ז"ל, לאחר שמסר את עדותו במשפט נירנברג, על כל שעבר בגטו וילנה, בפונאר וביערות כפרטיזן. העובדה כי הדימוי של שיילוק שב וצץ בנפשו של המשורר בסיטואציה קשה ודרמטית זו, מצביעה לדעתי על עוצמתו ועל השפעתו של דימוי זה, לא רק על ציבור הקוראים הלא יהודי, אלא על ציבור הקוראים היהודי עצמו. בהקשר זה, שיילוק מופיע כסמל לחוסר האפשרות של היהודים לזכות בצדק מהחברה האירופית בתוכה חי.

הדובר בשיר מדמה עצמו לשיילוק, שניהם תובעים צדק ומגיעים לשם כך למשפט אותו מנהלים לא יהודים (אגב, לא דיברנו על שאלת השפה במשפטו של שיילוק. סוצקבר ביקש לשאת את עדותו ביידיש אך סורב). הדובר בשיר מטיל ספק באופי הצדק שמשפטי נירנברג יכולים להשיג ליהודי אירופה, ובמיוחד לאלה שכבר נרצחו. בשונה משיילוק, הדובר פונה לאלוהי העם היהודי, ובדומה לביאליק ב"עיר ההריגה", הוא טוען כי חולשתו אינה מאפשרת לו להשיג צדק עבור עמו.

אבֿרהם סוצקעווער/ פֿאַרן נירנבערגער טריבונאַל (אברהם סוצקעווער, 1948. ייִדישע גאַס, ניו יאָרק: מתנות. ז' 148).

תרגום מילולי של השיר לעברית (בסיועו של אלי):

אברהם סוצקבר/ לפני בית הדין של נירנברג

כלים אישיים