גטו נוצרי וגטו מוסלמי

מתוך scholionjnc

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במפגש דנו בהשוואה בין הגטו הנוצרי והגטו המוסלמי מבחינתם של היהודים. ביררנו האם וכיצד נבדלים שני הגטאות זה מזה באופיים והאם ניתן להכליל על חייהם של היהודים בגטו או שמא עלינו לקחת בחשבון את ההבדלים התרבותיים והדתיים שבין התרבות הנוצרית וזו המוסלמית.

המפגש התחלק לשניים. החלק בו עסקתי כלל את ספרו של מרק כהן "בצל הסהר והצלב" ולצדו מאמרים וערכים שונים שנגעו לחיי היהודים בערים בימי הביניים. עיקר העניין שלי היה בצמיחתה של העיר כמרכז חיים בעולם הנוצרי והמוסלמי ובאופן שבו השתלבו היהודים בהקשר זה. העיר הנוצרית התפתחה לטענת כהן במאות 10-11. בתקופה זו נתפשה העיר כמעין ערך חריג ביחס לעולם החברתי הנוצרי המקובל. בעוד שבמדינות נוצריות רבות היתה מקובלת השיטה החקלאית הפיאודלית, הצמיחה העיר מעמד של סוחרים ושל אנשים שלא היו כפופים למערכת זו. לעיר היו חוקים משלה ומערכת כלכלית משלה. על כן היא נתפשה לעתים קרובות כאיום על הסדר החברתי והמוסרי וכגרום חתרני פונטציאלי. עם זאת, היהודים תושבי העיר נסמכו לעתים קרובות על האציל שבקרבת העיר וקיבלו ממנו הגנה שאיננה חלק מהמערכת העירונית. על כן הם היוו גורם שונה כפול, גם עירוניים וגם לא חלק מהחוק העירוני.

לעומת זאת, בעולם המוסלמי העיר היוותה מרכז חיים מלכתחילה. העיר היוותה את אחד ממוקדי הכוח וההתפשטות של האסלאם וקדמה מבחינה כרונולוגית לעיר הנוצרית בהיותה מרכז חברתי וכלכלי חשוב. בניגוד למערכת הנוצרית, האסלאם השתדל להרכיב את המערכת הכלכלית ממסחר בעיקר, ועל כן העיר הפכה לחלק בלתי נפרד מרקמת החיים התרבותית. כמו כן בערים המוסלמיות היתה סובלנות יחסית לתנועות הטרודוקסיות כגון שיעה, סופיות וכו'. לאור כל זאת ניתן לטעון כי מצבם של היהודים (שהיה שונה בגטו הנוצרי לעומת החיים בעיר המוסלמית, גם כאשר נוצר המלח) לא היה דווקא תוצר של יחס דתי שונה אלא של אורבניות שונה. כלומר, היחס לעיר והמקום של העיר בקרב החברה והתרבות הכתיבה במובנים רבים את היחס ליהודי, שהיה במקרים רבים תושב העיר.

גורמים נוספים יכולים היו לתרום לכך שהיהודי הפך לחלק מהעיר המוסלמית אך גם נפרד ממנה. אחד היסודות העיקריים בכל עיר מוסלמית הוא המסגד המרכזי. לצידו, מתקיים השוק. שני אלה מהווים מוקדים מרכזיים ביצירת העיר והרקמה החברתית התוססת שבה. היהודי אמנם הודר מהמסגד (שאגב לא אסר כניסה של יהודים לתחומיו) אך היה חלק מהמסחר בשוק. כמו כן, העיר המוסלמית נוהלה בעיקר על ידי ראשי השכונות. כל שכונה התנהלה לעצמה ואת הבעיות שהתעוררו בה יישב מנהל השכונה. כך הפך היהודי לחלק מהשכונות בהן הוא גר. לא היה חוק נפרד ליהודים ועד יצירת המלח היהודי נתפש כבעל זכויות וחובות שוות לכל תושב אחר של השכונה.

יסוד נוסף וחשוב לא פחות בשאלת הגטו והעיר הוא המקום של העיר כאתר של סובלנות. כפי שציינתי העיר המוסלמית היתה מקום יחסית פתוח לתנועות הטרודוקסיות שונות. דבר זה תרם לכך שגם היהודי כתושב העיר נהנה באופן יחסי מאפשרות של סובלנות.

למרות דברים אלה ראוי גם לציין כי לא ניתן לערוך הכללות מקיפות. כפי שעזיזה ונעמה הראו באותו המפגש, המלח ויצירתו היו ככל הנראה כפויים. היהודי שנהנה בתחילה ממעמד של שווה זכויות הפך עם הזמן לחלק נפרד מהעיר במובנים שונים. עם זאת, על ידי ההצבעה על היווצרות העיר והשנים הראשונות שבה ניתן להערכתי להראות כי לצד דמיון רב במעמד היהודי בעיר הנוצרית והמוסלמית היו גם הבדלים לא מועטים ביחס לעיר ולגרים בה, שהביאו בסופו של דבר ליצירת יחס שונה במעט ליהודים בערים הנוצריות והמוסלמיות

כלים אישיים