גטו במבט השוואתי

מתוך scholionjnc

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההרצאה שהועברה על ידי עזיזה עסקה בעיקר בהשוואה בין הגטו היהודי והגטו השחור שבארה"ב. מתוך מחשבה שעל ידי ההשוואה בין יהודים ושחורים ניתן יהיה לחלץ כמה מאפיינים מרכזיים של הגטו כתופעה חברתית וגם להבהיר את הייחודיות של המקרה היהודי (והשחור).

שלושה טקסטים מרכזיים שימשו אותנו במהלך הקריאה: מאמרם של לואיס ודנטון, מאמרו של ווילסון ומאמרו של ונקטש. המאמרים מציגים תמונת עולם הפוכה באופן כמעט מוחלט לגבי נסיבות היווצרותו של הגטו והישמרותו. ברצוני להתמקד בדבריו של ווילסון ולנסות לחלץ מתוכם את המשמעויות הנוגעות לגטו היהודי. ווילסון מנסה לראות לא רק כיצד נוצר הגטו אלא גם כיצד הוא נשמר ומה גרם לכך שבגטו מתרכזים רבים כל כך מבני המעמד הנמוך-השחור.

וילסון בוחן את היווצרות הגטו לא רק כתוצר של הבחנה גזעית ואתנית אלא גם כתוצר של אילוצים והזדמנויות משדות אחרים כמו כלכלה. כך למשל דווקא התיעוש נתפש בעיני ווילסון כאחד הגורמים המשמעותיים ביותר ביצירת הגטו. התיעוש גרם לכך שמפעלים רבים התרכזו במקום אחד, בדרך כלל מחוץ למרכזים הגדולים, והביאו להגירת עבודה אליו. רוב העובדים קשי היום (השחורים ברובם) היוו כוח עבודה זמין וזול ועל כן היה צורך למצוא להם מקום בקרבת מקום. צורך זה לווה לעתים קרובות ביצירה עצמאית של מרחב מחיה שחור כמעט לחלוטין. לאחר שהכלכלה והתיעוש נחלשו נחלש גם הגטו מבחינה כלכלית. נשים רבות הפכו לחד הוריות מאחר שגברים לא יכלו לפרנס את המשפחה (מדובר כמובן בעידן שקדם למהפכה הפמיניסטית הראשונה). בו בזמן נוצרה בגטו שכבת ביניים של שחורים שבגלל חוקי ההפרדה לא יכלו לעזוב את הגטו. דווקא תנועת זכויות האדם, כך טוען ווילסון, הביאה לכך שהגטו התרוקן משכבת המשכילים יותר והחזקים יותר.

הדרישה לביטול ההפרדה הביאה לכך שהמרחב העירוני נפתח בפני שחורים שיכלו לממן את המעבר לשכונות "איכותיות" יותר. במידה רבה מעבר זה הרס וערער את הלכידות החברתית שהתקיימה בגטו מתוך ההכרח של המגורים יחד. המשפחות שיכלו להרשות זאת לעצמן עזבו את הגטו והשאירו את האוכלוסיה החלשה יותר ממילא עוד יותר חלשה וחסרת אונים. כך למעשה מתפקדת תנועת זכויות האזרח כחרב פיפיות בכל הנוגע לגטו. התערערות הרקמה החברתית שיכולה היתה לסייע לרבים מבני המעמד הנמוך השחור הביאה לסחרור של עוני ולהעמקתו דווקא בגטו השחור. מסקנתו של ווילסון היא שיש להשקיע בעיקר בחינוך כדי להביא לשינוי משמעותי ביחס לעתיד הגטו השחור.

להערכתי, ניתן לבחון את דבריו של ווילסון במבט השוואתי ולשאול האם וכיצד תפקד הגטו היהודי דווקא כמקור להעצמה חברתית. כפי שאנו יודעים, הגטו היהודי היה גם הוא ככל הנראה תוצר של אילוץ שהפך עם הזמן לבחירה, לפחות בחלק מן המקומות. יחד עם זאת, חוקי ההפרדה (הכתובים והלא כתובים) לא הניחו ליהודים להפוך לחלק מהאוכלוסיה המקומית. היהודים נאלצו לחיות אלה לצד אלה באותו המקום ללא קשר למעמדם הכלכלי, אם כי כמובן שהיו מעמדות בגטו. ייתכן כי דווקא עובדה זו תרמה לכך שהיהודים יצרו קבוצה מלוכדת שמסייעת לחבריה ויוצרת רשת חברתית צפופה וברורה, דבר שהביא בסופו של דבר לפריצה מרגע שהיהודים הורשו לצאת מהגטו.

כלים אישיים