אלטנוילנד-היבט טכנולוגי

מתוך scholionjnc

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במפגש הראשון בסמסטר ב' דנו בקבוצה על החיבור "אלטנוילנד" מאת תיאודור הרצל. ברצוני להעלות מספר מחשבות הנוגעות לחיבור זה בעיקר מנקודת המבט הטכנולוגית.

השימוש בטכנולוגיה ב"אלטנוילנד" משמעותי ביותר מרגע שהתיאור הופך לאוטופיה. ההגעה המחודשת לארץ ישראל לאחר שנים הופכת לחגיגה אמיתית כבר עם ההגעה לנמל. הספינות משמשות את הרצל להצבעה ראשונית על המהפכה החברתית והערכית שחלה בארץ ישראל. בעקבות הספינות מגיע גם התיאטרון, מגיעה הרכבת, השימוש בתעלת הימים, החשמל, כל אלה מופיעים באופן מובהק ברומן ומצביעים על ניצול נכון של אמצעי השעה.

אין ספק שהרצל לא היה ז'ול ורן. הוא לא היה עתידן ולא עסק במדע בדיוני. ניכר גם שלצד העיסוק הנרחב בגורמים שונים הטכנולוגיה לא תופשת מקום מרכזי ברומן. עם זאת, להערכתי היא חשובה ביותר בכל הנוגע למשמעות המגולמת בה ולמשמעויות הנלוות אליה. כפי שניתן לראות, אחד הממדים העיקריים ב"אלטנוילנד" הוא המהפך שעובר היהודי עם ההצלחה של המקום. היהודי שהיה דל וחלש, אדם נחות במידה רבה הופך את עורו ומתגלה כאדם "תרבותי" ובעל יכולות שלא הכיר בעצמו. על כן ישנו גם צורך בטכנולוגיה.

בקריאה זהירה של הרומן ניתן לראות כיצד הטכנולוגיה הופכת ממטרה לאמצעי. כלומר, ההצלחה של החשמל, הספינות, הרכבת וכו' לא משמשת להצביע על הטכנולוגיה עצמה אלא על הערך של האדם החדש ושל החברה החדשה. כל הצלחה טנולוגית מתורגמת מיד להצבעה על השינוי המדהים שעבר היהודי ושעבר המקום שהיה מוזנח. אך השינוי לא יכול להתבטא רק במרחב הגיאוגרפי או אצל בני האדם עצמם. הוא חייב לקבל על עצמו ערך חדש, ערך של קידמה. ומה מסמל את הקידמה יותר מהצלחה טכנולוגית?

במידה רבה נראה שהדברים המופיעים אצל הרצל ממשיכים ללוות אותנו גם כיום. פעמים רבות נדמה שהישראליות-היהודית מודדת את הצלחתה דרך המנסרה הטכנולוגית. זו משמשת אותנו להצבעה על הצלחותינו ועל כשלונותינו. השיח המקומי שלנו נטוע היטב בטכנולוגיה וכל הצלחה או כישלון שלה מצביעים עלינו-עצמנו. חשוב גם לציין כי תפישה זו מנוגדת מאוד לתפישה של עבודת האדמה ה"פשוטה" וה"ילידית" שהתפתחה במקביל במחשה הציונית ושכיום עדיין ניתן למצוא ותה בחוגים שונים. א.ד. גורדון למשל קידש את העבודה כמטרה בפני עצמה ולא הדגיש כלל ועיקר את האפשרות הטכנולוגית. להיפך - דווקא היסוד הרומנטי שקיים בספריו הוא המכריח את האדם היהודי לאזור עוז ולעבוד באמצעים פשוטים יחסית. בזאת הוא נמדד. במלים אחרות, בעוד שאצל הרצל ניתן למצוא הדים לטכנולוגיה כמעידה על החברה, בחוגים אחרים הטכנולוגיה דווקא שימשה כאמצעי שלא משתמשים בו כדי להשתחרר וליצור את היהודי החדש.

כלים אישיים